יום רביעי, 3 במאי 2017

הלוואה בשקל - לא צריך לסרב לכל הלוואה

בערב יום העצמאות האחרון הלכתי עם ילדיי ברחוב וראינו בית פרטי ועליו שלט "למכירה". בני מייד התלהב ורצה לקנות אותו. למען הספורט התחלנו לשוחח על השאלות שיש לשאול בטרם מחליטים לרכוש בית.
לאחר שדנו, שלושת ילדיי (9,7,4) ואני בשאלות שחשוב לשאול כדי לקבל החלטה, התקשרתי למתווך כאשר ילדיי מאזינים לשיחה.

לאחר קבלת כל הפרטים, הגענו לשאלת המחיר. היתה הסכמה של 2:1 כי זוהי השאלה החשובה ביותר בשיחה, לכן הסכמנו לשמור אותה לסוף. קיבלנו תשובות לכל השאלות, לרבות האחרונה. וסיימנו את השיחה.



כעת התקיים דיון מעניין בו לקחו חלק בעיקר שני הגדולים שלי. בתי שקלה את הנתונים שקיבלה ואמרה שהיא חושבת שהבית ראוי, אך הוא יקר מידי לנתונים שהוצגו, ולא כדאי לרכוש אותו במחיר הזה. בני, הזדרז לומר שאולי הוא יקר, אבל צריך לחשוב האם ניתן למצוא את הכסף לשלם עליו, ואולי אפשר למצוא מקור מימון זול. ביתי החליטה שהיא משנה דעתה ואולי, בסופו של דבר, ניתן לפנות לסבא וסבתא או לחברים או לבנק כדי ללוות כספים שיאפשרו לנו לרכוש אותו. בני הצעיר (להזכירכם אוטוטו בן 4) אמר שהוא חושב שאפשר לקנות חצי בית.... (על כך נאמר - חשיבה מחוץ לקופסא...).

ביקשתי לסכם עימם את הדיון בנושא של "כמה זה שווה" ולהסביר להם ששווי הוא עניין של יחסיות. כפי שילד אחד גבוה או נמוך, לא ביחס לעצמו, אלא ביחס לילד אחר או לממוצע הגבהים של בני גילו, כך גם "שווי" של נכס נגזר מחלופות.

ואז קראתי בדרכי לעבודה את הכתבה של עירית אבישר, "זאת עצמאות? הישראלים שקועים בהר של הלוואות" (גלובס, 2/5/2017) וחשבתי לעצמי שבכל הכתבה אין אפילו רמז לשאלה האם ההלוואות שהישראלים ממנפים עצמם כדאיות? אולי העלות של ההלוואות הללו (הריבית), אשר נגזרת מיכולתו של הלווה ומאופי הנכס הנרכש מכספי ההלוואה, נמוכה? ואם הריבית היא 1 ש"ח??? האם תמיד לא כדאי להתמנף? האם אין פה גם (אולי בעיקר) שאלה של החלופות? 

אם אני יכול ליטול הלוואה לרכישת רכב בריבית של פריים בתוספת 0.5%, ובה בשעה יכול לעשות שימוש בכספים, שלא הקצאתי לרכישת הרכב, להשקעה בהשקעה המעניקה לי ריבית של פריים פלוס 3% (קיים גם נושא של הערכת הסיכון, אין ספק), אזי, אולי, ההחלטה לרכוש את הרכב באמצעות המינוף היא החלטה נכונה כלכלית?! מדוע השלילה המיידית של שימוש במינוף בעת ביצוע רכישה?

באותו האופן אומר, כי אם ברכישת דירה אני יכול לבחור בין רכישה עם נטילת מימון לבין רכישה ללא מימון, אולי קיים יתרון לרכישה עם מימון כאשר מתאפשר לי באותה השקעה של הון עצמי לרכוש לא נכס אחד אלא שניים? או לחילופין אני יכול להקצות יותר כספים למימון השקעה במניות (למשל קרנות ריט אשר 90% מהרווח שלהן חוזר בצורה של דיבידנד לבעלי המניות בהן)? מה אני מנסה לומר? אין תשובה של בית ספר - אבל ראוי שבבית הספר ילמדו מה צריך לשקול כדי לבחור באפשרות הטובה יותר.

לעניין הכנסת "חינוך פיננסי" לבתי הספר - אנחנו בכיוון הנכון!
חוזר ביחד עם משרד החינוך - פורסם.
שני בתי ספר ראשונים כבר הצטרפו.
ממתינים בסבלנות לכל יושבי ראש הנהגות ההורים בבתי הספר היסודיים שיציגו את התכנית למנהלי ומנהלות בתי הספר ולמנהלי ומנהלות אגפי החינוך - ושיצטרפו אף הם.





יום רביעי, 26 באפריל 2017

יצאנו לדרך - טעימות פיננסיות לכיתות ג' ו-ד' - חוזר משותף למשרד החינוך ופורום ועדי ההורים היישוביים

אני שמח לפרסם פה את החוזר אשר פורסם אתמול למנהלי ומנהלות בתי הספר היסודיים, והועבר היום ליושבי הראש של הנהגות ההורים העירוניות בכל רחבי הארץ.
כמו-כן, להלן קישור למצגת המרחיבה ומפרטת בדבר התכנית (יש להוריד את הקובץ).


כ"ט בניסן, תשע"ז
‏25 באפריל, 2017 

"אנשים עם הבנה פיננסית נמוכה לרוב אינם מצליחים לקחת את רעיונותיהם וליצור מהם נכסים"
(רוברט קיואסקי) 

לכבוד
מנהל/ת ביה"ס, יו"ר הנהגת הורים מוסדית 

מנהל/ת, יו"ר/ית נכבד/ה,

משרד החינוך ופורום ועדי ההורים היישוביים מזמינים אתכם לקחת חלק בתכנית 'טעימות פיננסיות".
 מטרת התכנית: הקניית מושגים בסיסיים בחינוך פיננסי לתלמידי כיתות ג',ד'.

היקף התוכנית: 4-7 שעות לימוד, כאשר:

2-3 שעות לימוד בנושא חינוך פיננסי במסגרת שעורי מולדת, חברה ואזרחות.[1]

בנוסף 2-4 שעות לימוד במסגרת "הורה מעשיר" - הדרכה של הורים, מתוך קהילת בית הספר, בעלי אוריינטציה פיננסית (אנשי כלכלה, אנשי השקעות, יועצים פנסיונים, מנהלים בחברות, אנשי כספים, עורכי דין, רואי חשבון וכדומה) בנושא - "טעימות פיננסיות".[2]

מועד הפעילות: במהלך חודשים מאי, יוני 2017.

משרד החינוך אמנם אישר לקיים את היוזמה השנה על בסיס של "מודל הורים", מודל לפיו הורי התלמידים מביה"ס נכנסים בשני מועדים (בכל פעם שתי שעות במערכת) לכיתות, ומעבירים תכנים ממערכי השיעור האמורים, אך באפשרות מנהל/ת ביה"ס להחליט כי צוות ההוראה הפנימי יקיימם בעצמו.  

מה אנו מבקשים מכם?

  1. מנהל/ת ויו"ר – אנא דונו ביניכם בתוכנית והחליטו ביחד האם ברצונכם שביה"ס ייקח חלק בתכנית. במידה ומסקנתכם חיובית, אנא המשיכו לשלבים הבאים; 
  2. מנהל/ת – שתפ/י את צוותי החינוך בביה"ס ברצון להשתתף בתוכנית. הסביר/י את החשיבות העיסוק בנושא החינוך הפיננסי.
  3. יו"ר - שתפ/י את הנהגת ההורים המוסדית בביה"ס ברצון להשתתף בתוכנית. הסביר/י את החשיבות בעיסוק בנושא החינוך הפיננסי.
  4. ביחד בחרו איש קשר מוסדי מקרב חברי הנהגת ההורים להפעלת התוכנית. איש הקשר יפעל לגיוס הורים מקרב הורי תלמידי ביה"ס, אשר יקיימו את ההדרכות. רצוי לאתר הורים בעלי אוריינטציה פיננסית (אנשי כלכלה, אנשי השקעות, יועצים פנסיונים, מנהלים בחברות, אנשי כספים, עורכי דין, רואי חשבון וכדומה). 
לרישום לתוכנית מלאו את הפרטים של איש הקשר המוסדי מטעם הנהגת ההורים בטופס האינטראקטיבי בלינק המצ"ב (עדיף למלא באמצעות מחשב רגיל ולא מכשיר נייד) ואנו נהיה עמך בקשר בהקדם.

למעוניינים במידע נוסף:
  1. פרטים נוספים על הנושא ניתן למצוא בבלוג פורום ועדי ההורים בגוגל - "טעימות פיננסיות"
  2. ניתן להצטרף לרשימת תפוצה של פורום ועדי ההורים, למידע (נא לשלוח שם מלא, ביה"ס ומספר נייד לטלפון 050-2625248). נא לציין כי מבוקש להצטרף לרשימת התפוצה למידע.
  3. ניתן לפנות בדוא"ל Horim@David-Margalit.com  עם שאלות.

בברכה,
אתי  סאסי
מנהלת אגף א' חינוך יסודי
המינהל הפדגוגי - אגף א' (חינוך יסודי)
משרד החינוך

אסף דוד-מרגלית
מרכז תחום חינוך פיננסי
פורום ועדי ההורים היישוביים



העתקים:

אלירז קראוז - מנהלת אגף רוח וחברה, המזכירות הפדגוגית
פז כהן - יו"ר פורום ועדי ההורים היישוביים
פנינה גזית - המזכירות הפדגוגית, מנהלת תחום "מולדת, חברה ואזרחות" ו"גיאוגרפיה – אדם וסביבה"
דניאלה פרידמן- המזכירות הפדגוגית, מפמ"ר מדעי החברה, מנהלת המטה לחינוך אזרחי ומתכללת נושא החינוך הפיננסי
רון סגל - ס. יו"ר פורום ועדי ההורים היישוביים
זאב גולדבלט   מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים
מפקחי/ות המשרד


נספח א' –  חומרים לשעות הוראה במסגרת שעורי מולדת, חברה ואזרחות
  1. יחידות לימוד בנושא חינוך פיננסי במסגרת "מולדת, חברה ואזרחות" http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Mazkirut_Pedagogit/Geographya/yesodi/finansi/ChomreyLimud.htm
  2.  הגינות בצרכנות – יחידות לימוד שעובדו על ידי משרד החינוך והמועצה הישראלית לצרכנות

  1.  ממשל זמין
  1. מטח חינוך פיננסי – לתחום הדעת "מולדת, חברה ואזרחות" אנחנו רוצים, אנחנו צריכים , אבל...
  1.  מטח - קיימות וצרכיה בעולם המודרני, לקנות או לא לקנות (מצגת דינמית)


נספח ב' – חומרים להדרכה של הורים בנושא "טעימות פיננסיות"

שיעור ראשון"כח הכסף"[3]
מטרת המערך:
1.    חשיפה נוספת והרחבה  במושגים פיננסיים.
2.     העלאה למודעות של נושא החינוך הפיננסי וחשיבותו, באמצעות דיון המדריך (הורה)/מורה לתלמידים, ובין התלמידים לבין עצמם.   

נושאים המופיעים במצגת השיעור ומומלצים לדיון במפגש הראשון ע"י ההורים:
·      מהיכן מגיע הכסף להורים/ לילדים?
·      סדר עדיפויות בשימוש בכסף (כולל היבטי קיימות ומוצרים תחליפיים).
·      מהיכן יכול ילד להשיג כסף (לרבות ביצוע מטלות, מיחזור, מו"מ)?
·      מהן הדרכים לחיסכון? לשם מה חוסכים? האם כדאי לדחות סיפוקים?
·      היכן ניתן לשמור את הכסף?            

שיעור שני "משפחות או יותר"
מטרת המערך:
1.    הכרת אפשרויות שונות להתנהלות המשפחתית הפיננסית.
2.    העלאה למודעות של נושא החינוך הפיננסי וחשיבותו, באמצעות דיון המדריך (הורה)/מורה לתלמידים, ובין התלמידים לבין עצמם.   

נושאים המופיעים במצגת השיעור ומומלצים לדיון במפגש השני ע"י ההורים:
·      השוואה בין מבצעים, הערכת סדר גודל של עלויות מוצרים.
·      דרכי חיסכון (לרבות קיימות).
·      סדר עדיפויות בשימוש בכסף (כולל היבטי קיימות ומוצרים תחליפיים).
·      מהיכן מגיע הכסף? מה קורה כאשר מוציאים יותר ממה שיש?
·      מונחים בסיסיים, המותאמים לגיל הצעיר, בכלכלה ובנקאות 

* מערכי השיעור אליהם מפנה הקישור הינם להמחשה בלבד ויעברו שינויים והתאמות. נוסח סופי ישלח אל בתי הספר ואיש הקשר המוסדי באמצע חודש מאי. 




[1] בבתי הספר שירתמו לתכנית זו תעשה פעולת הכנה מול צוות המורים של הכיתות הרלבנטיות, להצגת היחידות בפני המורים, על מנת שהמורים יכינו את תלמידיהם באופן מושכל, בעזרת חומרי הלמידה הקיימים באתר המפמ"ר, ובהתאמה לתהליך ההוראה בכיתות, על פי תכניות הלימודים. מצ"ב בנספח א' קישור לחומרים באתר המפמ"רית.
[2] מצ"ב בנספח ב' פירוט בקשר לתכני השיעורים המתאימים להדרכה ע"י ההורים.
[3] שם המערך ישונה ל"חבורת המטמון".

יום חמישי, 20 באפריל 2017

נושא השיעור להיום: כדאיות השקעת כספי הבר-מיצווה בני"ע בארה"ב

טוב, היום בו זה יהיה נושא השיעור בשעה השלישית ביום שני לתלמידי כיתה ט 5 בחט"ב ע"ש אילן רמון בכפר סבא, אך עלינו לוודא שהשיעור הזה אכן יתקיים. ומדוע?
תוצאת תמונה עבור ‪tax inheritance‬‏
במאמר פי עטה של גב' אלה לוי-וינרב בנושא מיסוי השקעות ישראלים בנכסים אמריקאים במס ירושה, מצוטט עו"ד ליאור נוימן, שותף מנהל קבוצת המסים במשרד עורכי הדין ש. הורוביץ, באומרו:
"כמעט לכל ישראלי יש כסף או רכוש בארה"ב - בין אם זה נדל"ן למגורים, נדל"ן מניב, ניירות ערך, אג"ח. אין כמעט אנשים שלא מחזיקים תיק דולרים אמריקאים..."
לכן, אין ספק כי החשיבות בדבר השקעה של כספים כאמור מהותית לכל אחד, נוער ומבוגרים כאחד (אגב, תחת מגבלות מסויימות, כבר מגיל 14 יכול נער לפתוח חשבון בנק ולהשקיע בשוק ההון...).

בעוד שיש דעות לכאן ולכאן בקשר לחשיבותו של מס הירושה בחלוקת ההון בין הדורות, הרי שבשאלה בדבר החשיבות של מס הירושה האמריקאי על תושבי ישראל, אין כלל עוררין כי הוא רע לעיזבון, רע ליורשים ורע למדינה. מדוע? כיוון שבמקרה של ישראלים שהשקיעו בארה"ב וכפופים למס העיזבון במדינה, העושר שלהם לא מתחלק בין הישראלים בישראל ולא מגיע לאוצר המדינה ומסייע להגדיל השקעות או לצמצם פערים בחברה. במקרה זה, טוען עו"ד נוימן:
"כל הרעיון של מס עיזבון והצדק החלוקתי הוא שאתה רוצה לחלק ולהעביר את הכסף מהעשירים במדינה שלך לעניים, כאשר היורשים יקבלו רק חצי מהרכוש שהעשיר השאיר. הבעיה שפה הישראלים משאירים את הרכוש שלהם ל'דוד סם'. הם לא משאירים את זה לישראלים, אלא לאמריקאים;"  
אז בואו נמצא את הדרך להעביר גם ידע מהותי זה לידיעת הרבים - ומי אם לא בני הנוער, אשר מחר יצטרפו למעגל המשקיעים בשוק ההון והנדל"ן, ואשר גם חשופים בבית (כך אני מקווה) לשיחות על השקעות ההון המשפחתי, הם סוכני השינוי המשמעותיים ביותר שלנו?!

במאמר שפורסם לאחרונה ב"ישראל היום", צוטטה המפקחת על הבנקים, ד"ר חדווה בר, בעניין חשיבות ההחינוך פיננסי במערכת החינוך, וכך אמרה:


"התפיסה שלי היא שזה נושא שהיה צורך להוביל אותו בצורה שיטתית במערכת החינוך הפורמלית בישראל. יש להציג בגילים השונים את כל הנושא של כלכלת בית: הוצאות, חיסכון, אשראי וגם מושגים בסיסיים שנדרשים לניהול חשבון בנק. אלו כישורי חיים בסיסיים, שאנשים לא לומדים ונקלעים לעיתים לקשיים חמורים, שאת משמעותם הם אינם מבינים - חינוך פיננסי הוא נושא בעל חשיבות לאומית..." 

אנו, בפורום ועדי ההורים היישוביים, טוענים מזה תקופה, כי קיימת חשיבות עליונה להוספת תחום הדעת כחלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים. 
אנו סמוכים ובטוחים, כי כבר בתקופה הקרובה, נוכל גם להביא לפעולות בשטח, בשיתוף עם משרד החינוך ותומכים נוספים, אשר התגייסו לטובת הנושא.

יום רביעי, 15 במרץ 2017

בורות פיננסית - מכרה היהלומים של חברות כרטיסי האשראי

בימים האחרונים התפרסמו דוחות כספיים של שלוש חברות האשראי לשנת 2016. שלא תישארו סקרנים - רווחיהן יפים מאד. אולי אפילו יפים מידי... אחד מאפיקי הרווח הבולטים אצלן הוא הרווח מריביות שהן גובות על אשראי שהן מעניקות לנו, למשקי הבית. ניתן לראות מהטבלה המצורפת (מקור: גלובס) כי חברות האשראי העניקו בשנת 2016 כ-10 מיליארד ש״ח אשראי למשקי הבית והאשראי זה הן הפיקו הכנסות ריבית בסך כ-875 מליון ש״ח. כן, אינכם טועים. בחישוב גס מדובר על רווח בשיעור 9% מהאשראי שנתנו.
 

מטבלה שפרסם ״דה-מארקר״ ניתן ללמוד על שיעורי הריבית שגובה (בממוצע) כל אחת משלוש החברות הללו:
 
כפי שניתן ללמוד מהטבלה, הרי שחברת ויזה כא״ל, אשר נתח השוק שלה בהלוואות מבין חברות כרטיסי האשראי הינו  כ-35% מהאשראי, גובה למעלה מ-11% ריבית על ההלוואות שהיא מעניקה ללקוחותיה. כיצד מפולח אשראי זה? מדוחות של ויזה כא"ל, ישראכרט ולאומי קארד ניתן ללמוד כי רוב רובו של האשראי החוץ בנקאי שמעניקות חברות אלו הינו נטול בטחונות (חלקו הקטן, אשר מיועד בעיקר לתחום הרכב, מלווה בשיעבוד על הנכס). זו יכולה להיות הסיבה לריבית הגבוהה, אך לא רק. הגם שמרבית האשראי נטול בטחונות, הרי ששיעור החובות הבעייתיים אינו גבוה. כך למשל, מעיון בדוחות חברת לאומי קארד (ביאור 10) עולה כי מתוך 4,206,000,000 ש״ח אשראי שנתנה החברה ללקוחות פרטיים (כן, 4.2 מיליארד ש״ח), רק 219 מליון מוגדרים בחובות בעייתיים (כ-5%) במידה זו או אחרת. אל דאגה, היקף המחיקה של החובות הללו, קרי חובות שלאומי קארד הכירה בכך שלא תזכה לגבותם) נמוך מאד מאד. 

רק לשם השוואה, הלוואות לזמן קצר (כשלוש שנים בממוצע) בבנקים תשאנה ריבית שנתית נמוכה בממוצע ב-50% מהריבית של ויזה כא״ל. אגב, הריביות בהן מגייסות חברות האשראי את המקורות לענקת אשראי זה נמוך מאד! כך שמרווח האשראי שלהן, בממוצע, גדול משמעותית מזה של הבנקים.

יחד עם זאת, וכדי להיות הוגנים, אציין כי לא תמיד יכול אדם לקבל הלוואה בנקאית, ויש לכך סיבות שונות. אבל, ואבל זה משמעותי, אולי יש באי יכולת לקבל אשראי בנקאי כדי לרמוז לאותו אדם שנטילת אשראי מגוף חיצוני, שאינו ״מכיר״ את אותו, עלולה להתגלות כחרב פירוס?! כמו-כן, אין ספק כי קיימים יתרונות לנטילת אשראי מחברת כרטיסי האשראי: ביצוע מיידי וטלפוני, אין צורך בהוכחת יכולת לשלם או כושר השתכרות של הלווה, לרוב אין צורך בשיעבוד בטוחות וכדומה. 

אבהיר, אינני קורא להימנע מאשראי מחברות כרטיסי האשראי או מספקי אשראי חוץ בנקאיים (למשל חברות מימון חברתיים או חברות ביטוח ואחרים). יש להן יתרונות, כמו גם חברונות. אני קורא לרכישת ידע והבנה לפני שרצים למקורות כסף קלים. 

הבנה זו, ובפרט ההבנה כי יש שאלות שצריך לשאול, וחישובים פשוטים (יחסית) שצריך לדעת לחשב, יכולים להיות מוקנים לכולם במסגרת בתי הספר! לא צריך להמתין לקבלת סיוע מעמותות דוגמת פעמונים (אשר פונים אליה, לרוב, לאחר שהמשפחה כבר נקלעה לחובות משמעותיים) אין סיבה שתלמיד בתיכון לא ידע כיצד לחשב את עלות הריבית שמלווה מבקש לגבות ממנו! אין סיבה שתלמיד יצא ממערכת החינוך מבלי שידע לקרוא את תנאיו של הסכם הלוואה ושידע לחפש מהן האותיות הקטנות שלה! שום סיבה - מלבד היעדר לימוד בפועל של הנושא בתוכנית הלימודים.

יום שני, 13 במרץ 2017

ידע כל צעיר שיש לו פנסיונר לסבסד

״כך מסבסדים את הקשישים העשירים בפנסיה״
כותרת זו של ״דה-מארקר״ מהבוקר (13.3.17) מהדהדת, אך האם המבוטחים הרלבנטיים (הצד המסבסד, הכוונה) מבין את הנכתב?
״מי שמשלם את מחיר ההקצאה (של האג״ח המיועדות - א.ד.מ) הם החוסכים נצעירים, שתיק הפנסיה שלהם ייפרד מהאג״ח האטרקטיביות בעלות תשואה גבוהה...״

האם את הסינית הזו מבינים יותר?

לצערי את שני המשפטים המצוטטים לא כתב אסא ששון בסינית, אך מרבית תלמידי י״ב, אשר יסיימו את חוק לימודיהם בעוד כ-100 ימים, לא יודעים וספק אם הם בכלל מבינים, שהדבר אמור להיות להם איכפת בתוך שנים בודדות (ולא שאני בא לטעון האם ראוי או לא ראוי לסבסד את הפנסיונרים - אך לעשות זאת מדעת ולא מתוך בורות).

ובכן, הדבר מהותי להם, ולרובנו, מאין כמוהו. 

לאחר שחוקק בשנת 2008 חוק פנסיית חובה, כל אחד ואחת מאיתנו, בעת קבלת משכורת מהמעביר (ולאחרונה גם העצמאיים, אשר בחוק נקבעה להם חובת הפקדה לפנסיה) מפריש (ביחד עם המעסיק) שיעור לא מבוטל של למעלה מ-20% מסך המשכורת לפיצויים, לקרן פנסיה (ישנם עובדים אשר בוחרים בהפרשות לפתרונות פנסיוניים אחרים דוגמת קופות גמל או ביטוחי מנהלים אך התיקון העתידי אינו קשור לפתרונות חיסכון אלו). החברות המנהלות של קרנות הפנסיה משקיעות כספים אלו בנכסי השקעה שונים ומשונים, אך הנכס המרכזי, נכון להיום, הינו אג״ח ״מיועדות״, הנושאות תשואה צמודה של 4.86% לשנה. נכון לתקופה הנוכחית, כאשר ריבית בנק ישראל נושקת ל-0% לשנה, ותשואות אג״ח ממשלתיות אחרות בעולם אפילו שליליות, מדובר על תשואה נאה ביותר. תשואה אשר המדינה מעניקה, מתוקף הסכם בן כ-30 שנים, לכלל החוסכים בקרנות הפנסיה החדשות. כעת מבקש משרד האוצר לערוך בהסדר שינוי, באופן בו עיקר ההטבה תופנה לחוסכים לקראת פרישה ושפרשו, בעוד שמהחוסכים הצעירים תישלל הזכות למוצר השקעה זה, וכספיהם ישלחו לאתר תשואות בשוק ההון המקומי והבינלאומי.

אינני דן בסוגייה האם הדבר יועיל לסקטור כזה או אחר, ישנן גישות לכאן ולכאן. יחד עם זאת, טענתי היא כי כל אחד ואחת מאיתנו אמורים להחזיק מספיק ידע כדי להבין שהדבר מהותי מבחינתנו. מספיק ידע אשר יביא אותנו להבין שכעת הוא הזמן הנכון להרים טלפון ליועץ פנסיוני (בין אם יועץ עצמאי או אפילו לגשת ליעוץ פנסיוני בבנק) ולשאול את השאלה הנכונה - ״שמעתי שהאוצר עושה שינוי, איך זה משפיע עלי?

אבל האם בוגר מערכת החינוך יודע זאת? האם הוא יודע לשאול את השאלות הנכונות?

לצערי, ככל הנראה התשובה שלילית. ולא שאין תוכניות לימודים בנושא. יש! ולא שאין גופים רבים, עסקיים והתנדבותיים, אשר מוכנים ללמד את הנושא, יש! אך לכל אלו צריך לתת את האכסניה המתאימה.

ראש ממשלתנו הראשון, דוד בן-גוריון, קרא לצבא ״כור ההיתוך של החברה הישראלית״. אך לכור היתוך זה התגייסו בשנת 2016 רק 72% מקרב אוכלוסיית בני ה-18 מתגייסים, כאשר בקרב אוכלוסיית הנשים, החרדים האחוזים נמוכים במידה ניכרת, ובקרב האוכלוסייה הלא יהודית - הרי שאין אפילו צורך לציין כי מדובר על אחוזים נמוכים מאד. קרי, הצבא כבר אינו המקום בו ניתן לפגוש את כל החברה הישראלית - אלא בתי הספר!

כיוון שמדובר על מידע כה מהותי לכל צעיר וצעירה, וכיוון שהחלטות השקעה לטווח ארוך יעילות יותר ככל שהן נעשות בראשית הדרך, הכנסת תחום החינוך הפיננסי למערכת החינוך הינה חובה ולא רשות.

יום שלישי, 7 במרץ 2017

תוכנית אסטרטגית של משרד החינוך - טוב, אך אפשר גם יותר

בראשית השבוע פרסמו משרדי הממשלה את התכנית האסטרטגית לשנים 2017-2018, ובכללם משרד החינוך.
השר בנט, במבוא לפירוט תכנית משרד החינוך, פירט את היעדים ששם לעצמו המשרד לשנתיים הבאות.

שני יעדים ״צדו״ את תשומת ליבי. הראשון, חשוב מאין כמותו, הינו צמצום פערים ושיוויון הזדמנויות. וכך כתב השר: ״כמערכת חינוך, מוטלת עלינו החובה לאפשר לכל ילד לבחור את עתידו ולצאת לחיים מנקודת זינוק שווה. הפערים בישראל גדולים, ועדיין קיים הקשר הפסול בין רמתם הסוציו-אקונומית של ההורים ובין עתידו של הילד״. היעד השני הינו קידום החינוך בגיל הרך (החינוך היסודי והקדם-יסודי), כאשר השר מציין כי הוא רואה חשיבות ואפקטיביות רבה בהתמקדות בתחום גילאים זה. וכך כתב: "... אנו מבקשים להתמקד בחינוך בגיל הרך ובבית הספר היסודי, להשקיע בזריעה על מנת לקצור בעתיד. בשנים הקרובות נמשיך להעצים את החינוך בשלבים הללו ולאפשר חינוך מקצועי ואישי יותר לכל ילדי ישראל."

אודה - כולי תיקווה שהשר ומשרדו יצליחו לעמוד בשני היעדים הללו. 

יתרה מכך, אני מאד מקווה שהשר ומשרדו יראו בתחום הקרוב לליבנו, החינוך הפיננסי, כקרדום לחפור בו בכיוון זה. ומדוע?

קידום חינוך פיננסי כעוגן במערכת החינוך, ובפרט כחלק מהיסודות בחינוך היסודי, אין כמותו כדי לסייע לצמצום הפערים בחברה. שהרי ברור כי המודעות הפיננסית בכלל והצרכנית בפרט, של תלמיד ״מדינת תל-אביב״ גבוהה לעין ערוך מזו של תלמידי הפריפריה. עם כל הצער שבדבר, ואינני מנסה להיות ״פוליטיקלי קורקט״, ילד הגר באזור ת״א והשרון חשוף הרבה יותר למידע וידע בנושא הפיננסי מאשר תושבי הפריפריה - צמצום פער זה הוא בדיוק מענה לכוונת המשורר (השר בנט): ״להשקיע בזריעה, על מנת לקצור בעתיד״.

בהמשך פורסמו גם נתונים מספריים מהם ניתן ללמוד כי הצורך ב״חיבור״ התוכן הנלמד הינו גם בתודעת התלמידים עצמם.
אל שני נתונים אסב את תשומת הלב: הראשון, שיעור התלמידים בביה״ס היסודי שמזהה רלבנטיות בין התוכן הנלמד וערך הלימודים ללומד ולחברה הינו 67% בלבד וערך זה אף פוחת ועומד על 51% בקרב תלמידי חטיבות הביניים ו-45% בלבד בקרב תלמידי ביה״ס התיכוניים. כהורה אני חש שנתונים אלו צועקים ״דרשני״. השני, לכך ששיעור התלמידים המדווחים על סקרנות ועניין בלמידה אף הוא הולך ופוחת לצד העלייה בשכבת הלימוד: החל מכ- 77% בבתי הספר היסודיים, המשך בכ- 59% בקרב תלמידי חטיבות הביניים ורק כמחצית (51%) מתלמידי בתי הספר התיכוניים. מדוע אנחנו מאבדים את הסקרנות ככל שהתלמיד מתקדם בלימודיו??? האם הרציונאל לא דורש שהממצאים יהיו הפוכים? כהורה, אני מעוניין לראות פירמידה הפוכה - שצוות החינוך וההוראה ידע לקחת את הסקרנות של הילדים ולאתגר אותה (את הסקרנות) ככל שגם היכולות לחקר עצמאי של הילדים עולה.

הן סקרנות והן רצון לעבודה עצמאית ייעשו טוב יותר כאשר הנושא הנלמד/נחקר נוגע יותר ללומד - ומה יותר ״נוגע״ (בעיקר לתלמידים בגיל העל יסודי) מאשר הארנק שלהם?! ועדין, רבים כל-כך מהם לא מחזיקים באוריינות פיננסית בסיסית (ז״א מעבר ל״אבא, אני צריך כסף״ כמובן - זה נהיר להם לחלוטין).

יש לשלב את התחום הפיננסי בכל תחומי הדעת, ובנוסף לקבוע אותו גם כתחום דעת עצמאי. יש להעניק לילדים של כולנו את הכלים להתמודדות בעולם האמיתי - בעולם שגם מעניין אותם ויכול להוות קטליזטור לבניית עניין בתחומי הדעת האחרים, בין אם זה אזרחות, גיאוגרפיה, מתימטיקה או היסטוריה - בכל אלו ובמרבית תחומי הדעת האחרים, עירוב עקרונות מתוך החשיבה הפיננסית יכניסו עניין ויגדילו את הפרקטיות והרלבנטיות של הלימודים ללומד, לחברה ויקטינו את הפערים בחברה, הן בהווה אך במיוחד עשור מעכשיו.

יום שלישי, 28 בפברואר 2017

תלמידה: "כסף מגיע לארנק ההורים מעבודה" - טעימה ראשונה

ביום שישי האחרון (24 בפברואר, 2017) קיימנו בביה"ס היסודי ע"ש דוד בן-גוריון בכפ"ס את יום ההורה המעשיר השנתי (רבות נכתב על חשיבות המעורבות של ההורים בבתי הספר). במסגרת זו הגיעו הורי התלמידים בביה"ס לתת כ-30 הרצאות לתלמידים! בנושאים שונים ומגוונים.

בד"כ אינני משתתף כמרצה פעיל ביום זה, שכן אני מעדיף לוודא כי המכלול כולו מתנהל באופן מיטבי. השנה חרגתי ממנהגי, הן כיוון שהאחראי מטעם הנהגת ההורים בביה"ס, ד"ר אביגדור אלדר, "הרים" את הפרויקט, ביחד עם צוות ביה"ס בצורה מדהימה, והן כיוון שבחרתי "לנסות" עם התלמידים שניים ממערכי השיעור שברצוננו להעביר במסגרת "טעימות פיננסיות", בשכבות ג' ו-ד' בתפוצה כלל ארצית.

מערך השיעור הראשון היה "כוח הכסף". מדובר על משחק חינוכי-חווייתי, אשר מטרתו לערוך לתלמידים היכרות ראשונה עם מושגים פיננסיים. שני גיבורי "כוח הכסף" צריכים את עזרת תלמידי הכיתה בפיצוח חידות ומשימות. לפני כל משימה עולה קריאה לעזרה, שלה נענים הגיבורים. ילדי הכיתה משמשים כסוכנים המסייעים לשני הגיבורים, ומסייעים להם להתמודד על כל הקריאות, לפתור את הבעיות ולענות על השאלות.


נושאים שעולים לדיון במערך:
·      מהיכן מגיע הכסף להורים/ לילדים?
·      סדר עדיפויות בשימוש בכסף (כולל היבטי קיימות ומוצרים תחליפיים)
·      מהיכן יכול ילד להשיג כסף (לרבות ביצוע מטלות, מיחזור, מו"מ)?
·      מהן הדרכים לחיסכון? לשם מה חוסכים? האם כדאי לדחות סיפוקים?
·      היכן ניתן לשמור את הכסף?   

מערך השיעור השני היה "משפחות או יותר". כמו במערך "כוח הכסף", מדובר גם-כן במשחק חינוכי-חווייתי, דמוי משחק המונופול שכולנו גדלנו עליו, אשר מטרתו הינה להכיר לתלמידים אפשרויות שונות להתנהלות המשפחתית הפיננסית. הכיתה מתחלקת למספר קבוצות (משפחות), שלכל אחת מאפיינים שמוגדרים לה (משפח אופים, בנאים, פנסיונרים וכד'). כל משפחה, בתורה, משליכה קובייה ומתקדמת על לוח המשחק, תוך כדי מענה על שאלות, פתרון בעיות והתחבטות באפשרויות הניצבות מולה.




נושאים שעולים לדיון במערך:
·      השוואה בין מבצעים, הערכת סדר גודל של עלויות מוצרים
·      דרכי חיסכון (לרבות קיימות).
·      סדר עדיפויות בשימוש בכסף (כולל היבטי חיסכון, קיימות ומוצרים תחליפיים)
·      מהיכן מגיע הכסף? מה קורה כאשר מוציאים יותר ממה שיש?
·      מונחים בסיסיים בכלכלה ובנקאות


אודה כי האתגר להיכנס לכיתת לימוד בביה"ס היסודי הוא גדול – מי שלא ניסה זאת – מפסיד. הגם שאני מכיר את התנהגותם, התנהלותם, ואת הטמפרמנט של טווח גילאים זה, שכן מתוך 3 זאטוטים שאני מגדל בבית, שניים נמצאים בטווח גילאים זה, כאשר נכנסים לכיתה – נכנסים למטווח. אינכם יודעים מהיכן תבוא השאלה הבאה, באיזה נושא היא תהיה או הצורך לתת מענה לבעיות התנהגות (כן, גם זה היה). גיליתי (ולא להפתעתי, אודה) כי יכולותיהם של התלמידים לספוג מידע, לנתח אותו ולעבד אותו מופלאה. מרבית הילדים שהשתתפו בשיעורים לא נגעו בנושא הפיננסי בעבר, לפחות לא מעבר לקבלת דמי כיס וצריכתם המידית. יחד עם זאת, כאשר התחלנו לשוחח עם סדרי העדפה של מוצרים שונים (למשל – האם עדיף להוציא את דמי הכיס המוגבלים על צעצוע שברירי או לחסוך לטובת כדורסל שיכול לשמש לטווח ארוך; או האם עדיף לרכוש פחית שתיה ממותקת או כריך), הפעילו התלמידים את הצילינדרים והשיבו תשובות אינטליגנטיות (לא מפתיע...) אך גם מנומקות מאד.

כעבור שלוש שעות לערך, באתי לאסוף את ילדיי מביה"ס. בעודנו הולכים הביתה, צעדה לפנינו אם וילדתה, אשר השתתפה בשיעור "כוח הכסף". האם שוחחה עם הילדה על ההרצאה שהשתתפה בה, וכך שמעתי, ממקור ראשון, את הקלט שהגיע הביתה – הילדה סיפרה לאימה כי למדה על כך ש"כסף מגיע לארנק של ההורים מעבודה", ש"חשוב לתכנן מה רוצים לקנות, ושגם אין בעיה לקנות לפעמים ממתק" וכן כי "לא תמיד צריך לבזבז את כל מה שיש ושכדאי גם לחסוך". הורה אחר פנה אלי ועדכן כי, בנו סיפר בבית כי למד "להתנהל נכון עם כסף" וכן "איך באותו הסכום ניתן להשיג יותר דברים".

חברים יקרים – אם אלו התוצרים שהילדים באותו היום "לקחו" הביתה, אני את שלי באותו היום עשיתי.



ויש להזכיר כי, תכנים של חינוך פיננסי אינם זרים למערכת החינוך. במסגרת הוראת מדעי החברה קיימים מערכי שיעור שכבר היום בתי הספר יכולים לבחור להטמיעם בתכנית הלימודים. הבעיה היא שגם אם הדבר אפשרי, הרי שלמרבית הצער הדבר אינו נפוץ במערכת החינוך, וכאשר כן נמצא הנושא במערכת, הרי שלרוב מדובר על תכנים בבתי הספר התיכוניים ופחות בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים.

בדיוק באותו האופן אני מאמין שפרויקט "טעימות פיננסיות" של פורום ועדי ההורים היישוביים יוכל לצייד במערכי השיעור הורים בכל בתי הספר (השנה בכיתות ג' ו-ד') שיבואו ויטמנו את הזרע הראשון – והתלמידים, כך אני מקווה, יבואו לבקש עוד ידע בנושא הזה – לאחר יסודות הקריאה, הכתיבה והקניית יכולת איתור מידע עצמאי, אין רביעי לו בחשיבותו מתוך תחומי הדעת שניתן ללמד בבתי הספר, לדעתי האישית לפחות.

יום שלישי, 21 בפברואר 2017

דה מרקר: הכסף על הרצפה, למה שלא תרימו אותו? תשובה: כי מי בכלל יודע עליו?!

במאמרו של אסא ששון בדה מרקר מיום ב' (20/2/2017) בנושא הר הכסף - אתר האינטרנט שפיתח משרד האוצר ואשר מטרתו לאפשר לציבור, אשר במשך שנים רבות חסך (או נחסכו עבורו) כספים בקופות גמל או בחשבונות בנק שונים, מובא לדיון נושא רחב ומהותי יותר - נושא המודעות (אוריינות פיננסית). המאמר, אשר מביא ממצאים של מחקר שנערך על-ידי שתי חוקרות, פרופ' אורלי שדה  והדוקטורנטית מאיה הרן רוזן, מציג בפני הקורא עובדה ושאלה בעקבותיה. העובדה הנה כי לציבור הישראלי ניתן כלי פשוט לאיתור חסכונות אבודים. כדי לבצע איתור של חסכונות אלו, כל שנדרש מהבודק הנו מספר תעודת הזיהוי שלו ומועד הנפקתה. זהו! הזנה קצרה של הפרטים ומול עיניכם המשתאות יופיע ציון של כל גוף מוסדי או בנק בו יש לכם חשבון עם כספים, שלא הייתה בו תנועה במשך השנה האחרונה.

השאלה: אם הדברים כל כך פשוטים, מדוע לא בדקנו כולנו את האוצרות החבויים שלנו?
התשובה הכנה אינה נעימה לאוזן ואף עצובה - רמת המודעות שלנו לסביבתנו הפיננסית (המונח האקדמי לכך הינו אוריינות פיננסיתלוקה בחסר ולכן, אף שהדרך לאיתור החסכונות האבודים מוגשת לנו על כפית של כסף, אנחנו ממעטים לעשות בה שימוש.  

התוצאה: הכספים בחסכונות שלנו ממשיכים לצבור עמלות ודמי ניהול ויתרות החובה בעו"ש של האדם הממוצע ממשיכה לטפוח ולייצר זרם הכנסות, אף היא, לבנקים ולחברות המנהלות של הגופים המוסדיים וחברות הביטוח.

הפתרון: כפי שפרופ' שדה מצוטטת במאמר "צריך להכניס את הנושא של אוריינות פיננסית בצורה משמעותית יותר לבתי הספר, וצריך לדאוג לשלוח צוותים חסרי פניות לאוכלוסיות מוחלשות, שיסבירו מול המחשב איך עושים את זה. זה לא פחות חשוב מהפרסום".

איך עושים זאת? כיצד מכניסים את הנושא לחשיבה האקטיבית של הילדים/נוער?
לשם כך פורום ועדי ההורים היישוביים מגבש תכנית מסודרת, אשר עליה אנו עמלים ביחד עם שותפים לדרך: עמותת "שיעור אחר", "פורום חירות פיננסית" (מבית מדרשה של שרי אריסון), גופים נוספים מהמגזר השלישי, ובהתייעצות עם בנק ישראל והכל תוך תיאום שוטף עם משרד החינוך. אנו מקווים כי כבר בשנה"ל הנוכחית נוכל להביא תכנים ראשוניים לכמה שכבות גיל בבתי הספר היסודיים בארץ, וזאת במסגרת של הירתמות הורים לפעילות חווייתית בשילוב תכנים מקצועיים ופדגוגים. שיתוף הפעולה הרחב לו אנו זוכים, מכלל הגופים עימם אנו משוחחים, מביא להרגשה כי עתה הוא הזמן בו אנו יכולים להביא ערך מוסף זה.

ומה ביחס להר הכסף? ובכן, ככל שנזכה להעניק לילדים שלנו את ראשית הבנה פיננסית, גם אנו, ההורים, נתחיל לשאול את השאלות הנכונות. כאשר נזכיר לתלמידים את הפרויקט של "חיסכון לכל ילד" ונלמד אותם מה המשמעות של הכספים שהמדינה והוריהם צוברים בעבורם בכל חודש בקופת גמל או תכנית חיסכון בנקאית (ונשאל אותם גם מה לדעתם עדיף - שילכו לעשות שיעורי בית), אז גם אנו, ההורים, ניזכר (אולי) שיש לנו חיסכון שנשכח ונלך לחפש אותו.


השינוי מתחיל בילדים. אנחנו כבר נצעד בעקבותיהם, שהרי "אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים", כאמירתו של ד"ר סוס...

יום ראשון, 12 בפברואר 2017

זהירות - ליסניג להמונים לפניך!

במגזין ערוץ 10, אשר שודר במוצאי השבת האחרונה, הובאה כתבה מקיפה על שוק הרכב החדש בישראל.
בכתבה הוצגו נתונים מסקרנים: 

  • במהלך 12 החודשים האחרונים עלו על כבישי ישראל כ-300 אלף (!!!) כלי רכב חדשים,
  • כ-50 אלף מתוכם בחודש ינואר 2017 לבדו. 
רכבים אלו נרכשים עם שיעורי הון עצמי נמוכים (אם בכלל...) והכל באדיבות חברות המימון או הבנקים השונים. חברות המימון (חלקן בכלל בבעלות חברות הטרייד אין) וכן הבנקים, נלהבים להעניק הלוואות של עשרות אלפי ש"ח לרוכשים הנרגשים שכבר מתים להיכנס לג'יפון החדש שלהם. תנאיי קבלת הלוואות לקניית הרכב מחמירים מאוד - לרוב צריך להגיש בקשה. וזהו. קיבלת.

כמה שאלות נשאלות:
1. מדוע קיימת התלהבות כ"כ גדולה, מצד תאגידי המימון, לתת מימון לרכישת רכב?
2. מדוע קיימת התלהבות כ"כ גדולה, מצד רוכשי הרכבים, לקבל מימון לרכישת רכב?
3. מה העלויות לשיטת מימון זו?
4. מתי עלולים דברים להסתבך?


הבה נבחן את הנושא מתוך גישת החינוך הפיננסי - עולות מספר שאלות: 
1. מדוע קיימת התלהבות וקלות גדולה, מצד תאגידי המימון והבנקים, לתת מימון לרכישת רכב?
2. מדוע קיימת התלהבות וקלות דעת גדולה, מצד רוכשי הרכבים, לקבל מימון לרכישת רכב?
3. מה העלויות, הגלויות והסמויות, לשיטת מימון זו?
4. מתי עלולים דברים להסתבך?


ננסה לנתח את המצב ומתוך כך נגיע לתשובות
מצב השווקים הפיננסיים היום הינו של עודפי מזומנים אצל תאגידים ויחידים רבים. 
אותם תאגידים בעלי יתרות מזומן, אשר בעבר נהגו להשקיע את עודפי המזומנים שלהם בשוק המניות והאג״ח, חיפשו אלטרנטיבות השקעה אחרות. ומדוע?


בעבר התשואות על השקעות נעו בין 8%-10% בשוק המניות ובשווקי האג"ח 3%-6% ע"פ משתנים שונים כדוגמת זהות הלווה, רמת הסיכון וכו'. כמו-כן, בטרם המשבר הפיננסי של 2008, היתה תקופה של צמיחה יחסית (לאחר היציאה ממשבר הדוט.קום של 2001). חברות רבות השקיעו את המזומנים שלהם בעיקר בפיתוח עסקיהם כך שחלקם ב״תידלוק״ שוק ההון היה נמוך.


מאחר שהתתמודדות של הבנקים המרכזיים עם משבר שנת 2008 כלל הפחתה ניכרת בריביות - עד כדי איפוסן לתקופה של כ-7 שנים, חלה בהדרגה ירידה גם בתשואות האג"ח הממשלתי והקונצרני וגם ושוק המניות נסק והגיע לפסגות כאלו שגרמו לפחד גבהים בקרב המשקיעים.  


כיום המצב הוא שהמשקיעים בשווקי ההון יכולים להשיג תשואה של 2%-3% על הלוואות לזמן קצר (עם סיכון) ותשואה אפסית באג"ח ממשלתי. משקיעים אלו הבינו כי הם חייבים לחפש אפיקי השקעה אחרים - ואז מצאו את שוק מימון הרכב...


מסקנה :  אין למשקיעים המתוחכמים אפיקי השקעה עם תשואות אטרקטיביות על הכספים הפנויים.


מתוך כך עולות הנקודות הבאות: 
עודף הכסף אצל הציבור הינו גורם מעודד צריכה. ככל שאנו מרוויחים יותר, אנו מבזבזים יותר. וכך הביקוש לסחורות/מוצרים עולה, ולכן עלה גם הביקוש לכלי רכב.


משקיעים מתוחכמים, שהצטבר אצלם כסף, חיפשו לווים שיסכימו לשלם תשואה גבוהה מזו שניתן לקבל בשוק ההון.
זוכרים שהריביות בשוק האג"ח כבר לא אטרקטיביות ושוק המניות מפחיד כרגע? כך נוצר ביקוש עולה להלוואות מימון רכישת כלי רכב, שכן העלות הגלויה עליהן אינה גבוהה (לא כך לגבי העלות הסמויה...).


מדובר על גלגל המסובב את עצמו- הציבור מקבל ערוץ זמין למימון צריכה של כלי הרכב, ולכן הוא צורך אותם.
אנשי השיווק המתוחכמים של חברות המימון מחנכים את הלקוח להאמין כי מקבלים את הרכב ״ללא כסף על החשבון״. כל שנדרש מהלקוח הפוטנציאלי הוא לעמוד בתשלום חודשי זניח יחסית לשווי הנכס הנרכש. עלות הרכב נפרשת על פני 36 עד 60 חודשים.


מה, לא תיקח ג'יפון חדש, 0 ק"מ, ב-1,500 ₪ לחודש? בטח תיקח. לכל החבר'ה בשכונה יש רכב חדש למה שלי לא יהיה גם? 1,500 ש"ח בחודש?? קטן עליי...


אצל מי שדוגל בעידוד והטמעת החינוך הפיננסי כאורח חיים, מצב זה מניף דגל אדום. הרי לא סתם חברות המימון מבליטות את הסכום החודשי ומעלימות את הסכום הכולל. הסתכלו בעצמכם על שלטי הפרסומת של חברות הליסינג: טרייד מוביל, אלבר, אלדן, שלמה Six. כאשר תהליך המיקוח הופך להיות על התשלום החודשי ולא על הסכום הכולל – הכח עבר לידי המוכר. תשאלו כל איש מכירות מתחיל מה יותר קל למכור. מוצר שעולה 1,500 ש"ח בחודש או מוצר שעולה 150,000 במיידי? זה די ברור.  


יכולת המיקוח של הצרכן על התשלום החודשי ועל הפחתה של 10% מ-1,500 ₪ למשל, מוטלת בספק. מה עוד שהרכב החדש מנצנץ מעבר לחלון. גלגלי מגנזיום מבריקים ונתוני פתיחה של 0 עד 100 קמ״ש  ב-6 שניות. לו היה הדיון מתמקד בעלות הכוללת האמיתית של הרכב, כלומר הלקוח היה רואה מול עינייו את המחיר האמיתי שהוא עתיד לשלם, קרי 150,000 ש"ח, עוצמת המיקוח שהיה מציג הצרכן לקבלת הנחה של 10% היתה עזה הרבה יותר.


בנוסף, עלות הריבית הנגבית בשיטת התשלומים החודשיים נחבאת אל הכלים. האם מישהו שביצע רכישה כזו לאחרונה, ולא פנה לשאול מה שיעור הריבית, קיבל את הנתון מיוזמתו של המממן או נציג המכירות? ספק!


מה לגבי הסיכון שלוקח הצרכן כאשר הוא נוטל מימון מחברות המימון החוץ בנקאית? האם העובדה שהמימון מסוג זה (החוץ בנקאי), מעלה או מורידה את הסיכון? האם הסיכון ב״הסתרה העצמית״ של הפגיעה ביכולת ההחזר החודשית שלו, כלפי גופי מימון אחרים (בנקים למשל) נכונה/ עלולה לפגוע (בסופו של דבר) בצרכן?  


מסקנה: רמת הסיכון גבוהה לצרכן עולה. גופי המימון וחרות הטרייד אין מנצלים את העיוורון של הצרכן והטיית הדעת לעבר הממכר ומנצלות יכולתן לגבות מחיר גבוה (הן ריבית והן מחיר המוצר הנרכש) ואילו הצרכן עצמו, מסונוור מהשמש המשתקפת משמשות החדשות והמבריקות של הג׳יפון העטור בסרט. צרכן זה (בד״כ) לא ממש עסוק בבדיקת סיכונים, חישוב יכולתו לשלם עריכת השוואות המחיר הנדרשות ברכישה כה יקרה (למרבית הצרכנים לפחות). הוא כבר רוצה להיכנס למכונית החדשה ולרוץ להשוויץ לחבר'ה.


התוצאה היא כי, צרכנים מסוימים עומדים לפני תהום מבלי לדעת. חברות המימון לרוב לא עושות בדיקה של ההחזר החודשי מול הכנסה פנויה של הלקוח - יש להן בטוחה בשני רבדים: הרכב עצמו אשר משועבד להבטחת תשלום ההלוואה והריבית הגבוהה המגולמת בעסקה. ואילו הצרכן, אשר החוב הנוסף עליו הוא במסגרת הסכם ואינו חשוף בפני הבנק שלו, יכול למצוא עצמו נוטל מימון לצורך נוסף מהבנק, מבלי שמוצג בפניו הסיכון לתזרים המזומנים השוטף שלו. בכך חושף עצמו הלקוח להוצאות שוטפות גבוהות יותר ולסיכון גבוה יותר שלא יוכל לעמוד במימון ההוצאות השוטפות על החזר החוב.
ידע פיננסי בסיסי היה משאיר את הנאיביות לתחומי חיים אחרים. זכרו, אף אחד לא מתנדב להעניק לכם מתנות בדמות מימון חינם/זול – כל נוטל מימון שכזה, רגע לאחר שחתם על המסמכים, הופך להיות משועבד לחוב. הגורם המממן לא יחשוב פעמיים לפני שיגיש את החוב למימוש אם תשלומים לא ישולמו לו. במקרה כזה יושתו על הצרכן הן מלוא החוב והן הוצאות גבייתו.

ברור שאין כמו "לקרוע את העיר" עם ג'יפון חדש ויפיפה, אך לא פחות ברור שמאוד כואב כשמעקלים לך אותו, רושמים הערה שלילית בתיעוד האשראי שלך (כן, לכל אחד ואחת מאיתנו יש רקורד נצבר) ומעמידים את כל חובותיך לפירעון מיידי. כן, גם זה קורה, לצערנו.

אנחנו שמחים לחיות בשוק חופשי המאפשר לצרכן מקורות מימון שונים למימוש תאוות הקניה שלו ויחד עם זאת אנו מאמינים שעל הצרכן לקבל את המושגים הבסיסיים כדי להבין את המוצע לו. הצרכן צריך לשאול את השאלות הנכונות ולהבין את התשובות המתחכמות שייתנו לו. חשוב שהצרכן ידע לבקש את ההצעה בכתב, לסמוך על כך שהג׳יפון הנוצץ ימתין עוד שלושה ימים נוספים, ובזמן הזה להתייעץ עם מומחה שיכול להאיר את העסקה באור ברור יותר. אולי למצוא מקורות מימון זולים יותר. העסקאות הללו משמעותיות מספיק על מנת שלא יהיו אימפולסיביות אלא מתוך שיקול דעת ובחינת חלופות.

מסקנתנו העיקריתניתן לשנות את המצב באמצעות חינוך, חינוך ועוד קצת חינוך בתחום הפיננסי. 


בתי הספר מזהירים את ילדינו חדשות לבקרים מסכנות היום יום- ילד לא חוצה לבד את הכביש, לא נוסעים עד שכולם חגורים, שומרים גלישה בטוחה באינטרנט ועוד.


אנו, פורום ועדי ההורים היישוביים, המאמינים כי חינוך הפיננסי נדרש להלמד בכל בתי הספר, מאמינים שיש להזהיר את הילדים מפני סכנות פיננסיות עתידיות. מדוע היום יכול ילד לסיים לימודיו מבלי לדעת לקרוא הסכם הלוואה? או תלוש משכורת? ונרחיק לכת - חוברת של ״תנאים כלליים לפתיחת חשבון בנק וניהולו״? ברגע שכולנו נבין שסכנת נפילה לתהום פיננסית היא סכנה ממשית לאיכות חייו והתנהלותו של בוגר מערכת החינוך בעולם האמיתי, נשכיל לדחוף קדימה את תחום לימודי הפיננסים למערכת החינוך כמקצוע חובה.  


פורום ועדי ההורים היישוביים פועל במהלך החודשים האחרונים לבניית תוכנית ״טעימות פיננסיות״, ביחד עם שותפים נאמנים:״שיעור אחר״, קרן אריסון ועוד, ובשיתוף משרד החינוך ובנק ישראל. שאיפתנו היא כי כבר בשנה״ל הנוכחית תיכנס ״טעימה פיננסית״ לכיתות ג׳ ו-ד׳ בבתי הספר היסודיים ברחבי הארץ. טעימה זו תוביל לטעימות נוספות ובסופו של דבר יצאו ילדינו ממערכת החינוך עם הבנה פיננסית שתאפשר להם ״לפרק״ עסקאות כמו זו המתוארת מעלה ולדעת להיזהר מהתחייבויות שעלולות להוביל לנפילות קשות.