יום רביעי, 15 במרץ 2017

בורות פיננסית - מכרה היהלומים של חברות כרטיסי האשראי

בימים האחרונים התפרסמו דוחות כספיים של שלוש חברות האשראי לשנת 2016. שלא תישארו סקרנים - רווחיהן יפים מאד. אולי אפילו יפים מידי... אחד מאפיקי הרווח הבולטים אצלן הוא הרווח מריביות שהן גובות על אשראי שהן מעניקות לנו, למשקי הבית. ניתן לראות מהטבלה המצורפת (מקור: גלובס) כי חברות האשראי העניקו בשנת 2016 כ-10 מיליארד ש״ח אשראי למשקי הבית והאשראי זה הן הפיקו הכנסות ריבית בסך כ-875 מליון ש״ח. כן, אינכם טועים. בחישוב גס מדובר על רווח בשיעור 9% מהאשראי שנתנו.
 

מטבלה שפרסם ״דה-מארקר״ ניתן ללמוד על שיעורי הריבית שגובה (בממוצע) כל אחת משלוש החברות הללו:
 
כפי שניתן ללמוד מהטבלה, הרי שחברת ויזה כא״ל, אשר נתח השוק שלה בהלוואות מבין חברות כרטיסי האשראי הינו  כ-35% מהאשראי, גובה למעלה מ-11% ריבית על ההלוואות שהיא מעניקה ללקוחותיה. כיצד מפולח אשראי זה? מדוחות של ויזה כא"ל, ישראכרט ולאומי קארד ניתן ללמוד כי רוב רובו של האשראי החוץ בנקאי שמעניקות חברות אלו הינו נטול בטחונות (חלקו הקטן, אשר מיועד בעיקר לתחום הרכב, מלווה בשיעבוד על הנכס). זו יכולה להיות הסיבה לריבית הגבוהה, אך לא רק. הגם שמרבית האשראי נטול בטחונות, הרי ששיעור החובות הבעייתיים אינו גבוה. כך למשל, מעיון בדוחות חברת לאומי קארד (ביאור 10) עולה כי מתוך 4,206,000,000 ש״ח אשראי שנתנה החברה ללקוחות פרטיים (כן, 4.2 מיליארד ש״ח), רק 219 מליון מוגדרים בחובות בעייתיים (כ-5%) במידה זו או אחרת. אל דאגה, היקף המחיקה של החובות הללו, קרי חובות שלאומי קארד הכירה בכך שלא תזכה לגבותם) נמוך מאד מאד. 

רק לשם השוואה, הלוואות לזמן קצר (כשלוש שנים בממוצע) בבנקים תשאנה ריבית שנתית נמוכה בממוצע ב-50% מהריבית של ויזה כא״ל. אגב, הריביות בהן מגייסות חברות האשראי את המקורות לענקת אשראי זה נמוך מאד! כך שמרווח האשראי שלהן, בממוצע, גדול משמעותית מזה של הבנקים.

יחד עם זאת, וכדי להיות הוגנים, אציין כי לא תמיד יכול אדם לקבל הלוואה בנקאית, ויש לכך סיבות שונות. אבל, ואבל זה משמעותי, אולי יש באי יכולת לקבל אשראי בנקאי כדי לרמוז לאותו אדם שנטילת אשראי מגוף חיצוני, שאינו ״מכיר״ את אותו, עלולה להתגלות כחרב פירוס?! כמו-כן, אין ספק כי קיימים יתרונות לנטילת אשראי מחברת כרטיסי האשראי: ביצוע מיידי וטלפוני, אין צורך בהוכחת יכולת לשלם או כושר השתכרות של הלווה, לרוב אין צורך בשיעבוד בטוחות וכדומה. 

אבהיר, אינני קורא להימנע מאשראי מחברות כרטיסי האשראי או מספקי אשראי חוץ בנקאיים (למשל חברות מימון חברתיים או חברות ביטוח ואחרים). יש להן יתרונות, כמו גם חברונות. אני קורא לרכישת ידע והבנה לפני שרצים למקורות כסף קלים. 

הבנה זו, ובפרט ההבנה כי יש שאלות שצריך לשאול, וחישובים פשוטים (יחסית) שצריך לדעת לחשב, יכולים להיות מוקנים לכולם במסגרת בתי הספר! לא צריך להמתין לקבלת סיוע מעמותות דוגמת פעמונים (אשר פונים אליה, לרוב, לאחר שהמשפחה כבר נקלעה לחובות משמעותיים) אין סיבה שתלמיד בתיכון לא ידע כיצד לחשב את עלות הריבית שמלווה מבקש לגבות ממנו! אין סיבה שתלמיד יצא ממערכת החינוך מבלי שידע לקרוא את תנאיו של הסכם הלוואה ושידע לחפש מהן האותיות הקטנות שלה! שום סיבה - מלבד היעדר לימוד בפועל של הנושא בתוכנית הלימודים.

יום שני, 13 במרץ 2017

ידע כל צעיר שיש לו פנסיונר לסבסד

״כך מסבסדים את הקשישים העשירים בפנסיה״
כותרת זו של ״דה-מארקר״ מהבוקר (13.3.17) מהדהדת, אך האם המבוטחים הרלבנטיים (הצד המסבסד, הכוונה) מבין את הנכתב?
״מי שמשלם את מחיר ההקצאה (של האג״ח המיועדות - א.ד.מ) הם החוסכים נצעירים, שתיק הפנסיה שלהם ייפרד מהאג״ח האטרקטיביות בעלות תשואה גבוהה...״

האם את הסינית הזו מבינים יותר?

לצערי את שני המשפטים המצוטטים לא כתב אסא ששון בסינית, אך מרבית תלמידי י״ב, אשר יסיימו את חוק לימודיהם בעוד כ-100 ימים, לא יודעים וספק אם הם בכלל מבינים, שהדבר אמור להיות להם איכפת בתוך שנים בודדות (ולא שאני בא לטעון האם ראוי או לא ראוי לסבסד את הפנסיונרים - אך לעשות זאת מדעת ולא מתוך בורות).

ובכן, הדבר מהותי להם, ולרובנו, מאין כמוהו. 

לאחר שחוקק בשנת 2008 חוק פנסיית חובה, כל אחד ואחת מאיתנו, בעת קבלת משכורת מהמעביר (ולאחרונה גם העצמאיים, אשר בחוק נקבעה להם חובת הפקדה לפנסיה) מפריש (ביחד עם המעסיק) שיעור לא מבוטל של למעלה מ-20% מסך המשכורת לפיצויים, לקרן פנסיה (ישנם עובדים אשר בוחרים בהפרשות לפתרונות פנסיוניים אחרים דוגמת קופות גמל או ביטוחי מנהלים אך התיקון העתידי אינו קשור לפתרונות חיסכון אלו). החברות המנהלות של קרנות הפנסיה משקיעות כספים אלו בנכסי השקעה שונים ומשונים, אך הנכס המרכזי, נכון להיום, הינו אג״ח ״מיועדות״, הנושאות תשואה צמודה של 4.86% לשנה. נכון לתקופה הנוכחית, כאשר ריבית בנק ישראל נושקת ל-0% לשנה, ותשואות אג״ח ממשלתיות אחרות בעולם אפילו שליליות, מדובר על תשואה נאה ביותר. תשואה אשר המדינה מעניקה, מתוקף הסכם בן כ-30 שנים, לכלל החוסכים בקרנות הפנסיה החדשות. כעת מבקש משרד האוצר לערוך בהסדר שינוי, באופן בו עיקר ההטבה תופנה לחוסכים לקראת פרישה ושפרשו, בעוד שמהחוסכים הצעירים תישלל הזכות למוצר השקעה זה, וכספיהם ישלחו לאתר תשואות בשוק ההון המקומי והבינלאומי.

אינני דן בסוגייה האם הדבר יועיל לסקטור כזה או אחר, ישנן גישות לכאן ולכאן. יחד עם זאת, טענתי היא כי כל אחד ואחת מאיתנו אמורים להחזיק מספיק ידע כדי להבין שהדבר מהותי מבחינתנו. מספיק ידע אשר יביא אותנו להבין שכעת הוא הזמן הנכון להרים טלפון ליועץ פנסיוני (בין אם יועץ עצמאי או אפילו לגשת ליעוץ פנסיוני בבנק) ולשאול את השאלה הנכונה - ״שמעתי שהאוצר עושה שינוי, איך זה משפיע עלי?

אבל האם בוגר מערכת החינוך יודע זאת? האם הוא יודע לשאול את השאלות הנכונות?

לצערי, ככל הנראה התשובה שלילית. ולא שאין תוכניות לימודים בנושא. יש! ולא שאין גופים רבים, עסקיים והתנדבותיים, אשר מוכנים ללמד את הנושא, יש! אך לכל אלו צריך לתת את האכסניה המתאימה.

ראש ממשלתנו הראשון, דוד בן-גוריון, קרא לצבא ״כור ההיתוך של החברה הישראלית״. אך לכור היתוך זה התגייסו בשנת 2016 רק 72% מקרב אוכלוסיית בני ה-18 מתגייסים, כאשר בקרב אוכלוסיית הנשים, החרדים האחוזים נמוכים במידה ניכרת, ובקרב האוכלוסייה הלא יהודית - הרי שאין אפילו צורך לציין כי מדובר על אחוזים נמוכים מאד. קרי, הצבא כבר אינו המקום בו ניתן לפגוש את כל החברה הישראלית - אלא בתי הספר!

כיוון שמדובר על מידע כה מהותי לכל צעיר וצעירה, וכיוון שהחלטות השקעה לטווח ארוך יעילות יותר ככל שהן נעשות בראשית הדרך, הכנסת תחום החינוך הפיננסי למערכת החינוך הינה חובה ולא רשות.

יום שלישי, 7 במרץ 2017

תוכנית אסטרטגית של משרד החינוך - טוב, אך אפשר גם יותר

בראשית השבוע פרסמו משרדי הממשלה את התכנית האסטרטגית לשנים 2017-2018, ובכללם משרד החינוך.
השר בנט, במבוא לפירוט תכנית משרד החינוך, פירט את היעדים ששם לעצמו המשרד לשנתיים הבאות.

שני יעדים ״צדו״ את תשומת ליבי. הראשון, חשוב מאין כמותו, הינו צמצום פערים ושיוויון הזדמנויות. וכך כתב השר: ״כמערכת חינוך, מוטלת עלינו החובה לאפשר לכל ילד לבחור את עתידו ולצאת לחיים מנקודת זינוק שווה. הפערים בישראל גדולים, ועדיין קיים הקשר הפסול בין רמתם הסוציו-אקונומית של ההורים ובין עתידו של הילד״. היעד השני הינו קידום החינוך בגיל הרך (החינוך היסודי והקדם-יסודי), כאשר השר מציין כי הוא רואה חשיבות ואפקטיביות רבה בהתמקדות בתחום גילאים זה. וכך כתב: "... אנו מבקשים להתמקד בחינוך בגיל הרך ובבית הספר היסודי, להשקיע בזריעה על מנת לקצור בעתיד. בשנים הקרובות נמשיך להעצים את החינוך בשלבים הללו ולאפשר חינוך מקצועי ואישי יותר לכל ילדי ישראל."

אודה - כולי תיקווה שהשר ומשרדו יצליחו לעמוד בשני היעדים הללו. 

יתרה מכך, אני מאד מקווה שהשר ומשרדו יראו בתחום הקרוב לליבנו, החינוך הפיננסי, כקרדום לחפור בו בכיוון זה. ומדוע?

קידום חינוך פיננסי כעוגן במערכת החינוך, ובפרט כחלק מהיסודות בחינוך היסודי, אין כמותו כדי לסייע לצמצום הפערים בחברה. שהרי ברור כי המודעות הפיננסית בכלל והצרכנית בפרט, של תלמיד ״מדינת תל-אביב״ גבוהה לעין ערוך מזו של תלמידי הפריפריה. עם כל הצער שבדבר, ואינני מנסה להיות ״פוליטיקלי קורקט״, ילד הגר באזור ת״א והשרון חשוף הרבה יותר למידע וידע בנושא הפיננסי מאשר תושבי הפריפריה - צמצום פער זה הוא בדיוק מענה לכוונת המשורר (השר בנט): ״להשקיע בזריעה, על מנת לקצור בעתיד״.

בהמשך פורסמו גם נתונים מספריים מהם ניתן ללמוד כי הצורך ב״חיבור״ התוכן הנלמד הינו גם בתודעת התלמידים עצמם.
אל שני נתונים אסב את תשומת הלב: הראשון, שיעור התלמידים בביה״ס היסודי שמזהה רלבנטיות בין התוכן הנלמד וערך הלימודים ללומד ולחברה הינו 67% בלבד וערך זה אף פוחת ועומד על 51% בקרב תלמידי חטיבות הביניים ו-45% בלבד בקרב תלמידי ביה״ס התיכוניים. כהורה אני חש שנתונים אלו צועקים ״דרשני״. השני, לכך ששיעור התלמידים המדווחים על סקרנות ועניין בלמידה אף הוא הולך ופוחת לצד העלייה בשכבת הלימוד: החל מכ- 77% בבתי הספר היסודיים, המשך בכ- 59% בקרב תלמידי חטיבות הביניים ורק כמחצית (51%) מתלמידי בתי הספר התיכוניים. מדוע אנחנו מאבדים את הסקרנות ככל שהתלמיד מתקדם בלימודיו??? האם הרציונאל לא דורש שהממצאים יהיו הפוכים? כהורה, אני מעוניין לראות פירמידה הפוכה - שצוות החינוך וההוראה ידע לקחת את הסקרנות של הילדים ולאתגר אותה (את הסקרנות) ככל שגם היכולות לחקר עצמאי של הילדים עולה.

הן סקרנות והן רצון לעבודה עצמאית ייעשו טוב יותר כאשר הנושא הנלמד/נחקר נוגע יותר ללומד - ומה יותר ״נוגע״ (בעיקר לתלמידים בגיל העל יסודי) מאשר הארנק שלהם?! ועדין, רבים כל-כך מהם לא מחזיקים באוריינות פיננסית בסיסית (ז״א מעבר ל״אבא, אני צריך כסף״ כמובן - זה נהיר להם לחלוטין).

יש לשלב את התחום הפיננסי בכל תחומי הדעת, ובנוסף לקבוע אותו גם כתחום דעת עצמאי. יש להעניק לילדים של כולנו את הכלים להתמודדות בעולם האמיתי - בעולם שגם מעניין אותם ויכול להוות קטליזטור לבניית עניין בתחומי הדעת האחרים, בין אם זה אזרחות, גיאוגרפיה, מתימטיקה או היסטוריה - בכל אלו ובמרבית תחומי הדעת האחרים, עירוב עקרונות מתוך החשיבה הפיננסית יכניסו עניין ויגדילו את הפרקטיות והרלבנטיות של הלימודים ללומד, לחברה ויקטינו את הפערים בחברה, הן בהווה אך במיוחד עשור מעכשיו.