יום שלישי, 7 במרץ 2017

תוכנית אסטרטגית של משרד החינוך - טוב, אך אפשר גם יותר

בראשית השבוע פרסמו משרדי הממשלה את התכנית האסטרטגית לשנים 2017-2018, ובכללם משרד החינוך.
השר בנט, במבוא לפירוט תכנית משרד החינוך, פירט את היעדים ששם לעצמו המשרד לשנתיים הבאות.

שני יעדים ״צדו״ את תשומת ליבי. הראשון, חשוב מאין כמותו, הינו צמצום פערים ושיוויון הזדמנויות. וכך כתב השר: ״כמערכת חינוך, מוטלת עלינו החובה לאפשר לכל ילד לבחור את עתידו ולצאת לחיים מנקודת זינוק שווה. הפערים בישראל גדולים, ועדיין קיים הקשר הפסול בין רמתם הסוציו-אקונומית של ההורים ובין עתידו של הילד״. היעד השני הינו קידום החינוך בגיל הרך (החינוך היסודי והקדם-יסודי), כאשר השר מציין כי הוא רואה חשיבות ואפקטיביות רבה בהתמקדות בתחום גילאים זה. וכך כתב: "... אנו מבקשים להתמקד בחינוך בגיל הרך ובבית הספר היסודי, להשקיע בזריעה על מנת לקצור בעתיד. בשנים הקרובות נמשיך להעצים את החינוך בשלבים הללו ולאפשר חינוך מקצועי ואישי יותר לכל ילדי ישראל."

אודה - כולי תיקווה שהשר ומשרדו יצליחו לעמוד בשני היעדים הללו. 

יתרה מכך, אני מאד מקווה שהשר ומשרדו יראו בתחום הקרוב לליבנו, החינוך הפיננסי, כקרדום לחפור בו בכיוון זה. ומדוע?

קידום חינוך פיננסי כעוגן במערכת החינוך, ובפרט כחלק מהיסודות בחינוך היסודי, אין כמותו כדי לסייע לצמצום הפערים בחברה. שהרי ברור כי המודעות הפיננסית בכלל והצרכנית בפרט, של תלמיד ״מדינת תל-אביב״ גבוהה לעין ערוך מזו של תלמידי הפריפריה. עם כל הצער שבדבר, ואינני מנסה להיות ״פוליטיקלי קורקט״, ילד הגר באזור ת״א והשרון חשוף הרבה יותר למידע וידע בנושא הפיננסי מאשר תושבי הפריפריה - צמצום פער זה הוא בדיוק מענה לכוונת המשורר (השר בנט): ״להשקיע בזריעה, על מנת לקצור בעתיד״.

בהמשך פורסמו גם נתונים מספריים מהם ניתן ללמוד כי הצורך ב״חיבור״ התוכן הנלמד הינו גם בתודעת התלמידים עצמם.
אל שני נתונים אסב את תשומת הלב: הראשון, שיעור התלמידים בביה״ס היסודי שמזהה רלבנטיות בין התוכן הנלמד וערך הלימודים ללומד ולחברה הינו 67% בלבד וערך זה אף פוחת ועומד על 51% בקרב תלמידי חטיבות הביניים ו-45% בלבד בקרב תלמידי ביה״ס התיכוניים. כהורה אני חש שנתונים אלו צועקים ״דרשני״. השני, לכך ששיעור התלמידים המדווחים על סקרנות ועניין בלמידה אף הוא הולך ופוחת לצד העלייה בשכבת הלימוד: החל מכ- 77% בבתי הספר היסודיים, המשך בכ- 59% בקרב תלמידי חטיבות הביניים ורק כמחצית (51%) מתלמידי בתי הספר התיכוניים. מדוע אנחנו מאבדים את הסקרנות ככל שהתלמיד מתקדם בלימודיו??? האם הרציונאל לא דורש שהממצאים יהיו הפוכים? כהורה, אני מעוניין לראות פירמידה הפוכה - שצוות החינוך וההוראה ידע לקחת את הסקרנות של הילדים ולאתגר אותה (את הסקרנות) ככל שגם היכולות לחקר עצמאי של הילדים עולה.

הן סקרנות והן רצון לעבודה עצמאית ייעשו טוב יותר כאשר הנושא הנלמד/נחקר נוגע יותר ללומד - ומה יותר ״נוגע״ (בעיקר לתלמידים בגיל העל יסודי) מאשר הארנק שלהם?! ועדין, רבים כל-כך מהם לא מחזיקים באוריינות פיננסית בסיסית (ז״א מעבר ל״אבא, אני צריך כסף״ כמובן - זה נהיר להם לחלוטין).

יש לשלב את התחום הפיננסי בכל תחומי הדעת, ובנוסף לקבוע אותו גם כתחום דעת עצמאי. יש להעניק לילדים של כולנו את הכלים להתמודדות בעולם האמיתי - בעולם שגם מעניין אותם ויכול להוות קטליזטור לבניית עניין בתחומי הדעת האחרים, בין אם זה אזרחות, גיאוגרפיה, מתימטיקה או היסטוריה - בכל אלו ובמרבית תחומי הדעת האחרים, עירוב עקרונות מתוך החשיבה הפיננסית יכניסו עניין ויגדילו את הפרקטיות והרלבנטיות של הלימודים ללומד, לחברה ויקטינו את הפערים בחברה, הן בהווה אך במיוחד עשור מעכשיו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה